בתהליך הדפסה, שכבות הדיו העבות יכולות להיראות טוב מיד לאחר ההדפסה – עד שהשכבה העליונה מתקשה, בעוד השכבה התחתונה נשארת רכה. אותה תכונה של רכות השכבה התחתונה היא שגורמת לבעיות כמו עיוותים בקצוות וצורך בעבודה נוספת.
זו פשוט חוקי הפיזיקה. בשימוש באור UV רגיל, רוב האנרגיה נקלטת בקרבת הפנים, כך שהשכבה התחתונה לא מקבלת מספיק אנרגיה לצורך הזדהות עם החומר. לעומת זאת, נורות גליום הלידיום מאפשרות להעביר יותר אנרגיה לאורך גלים ארוכים יותר – 385 ננומטר ו-405 ננומטר – שם הספיגה נמוכה יותר והחדירה גבוהה יותר.
המטרה היא שליטה בספקטרום האור. כימיה של נורות גליום הלידיום מאפשרת לשלוט בפליטת האור, כך שניתן לקבל עוצמת אור גבוהה יותר בטווח 385–405 ננומטר, תוך שמירה על האנרגיה הדרושה להזדהות עם החומר בשכבה התחתונה. כך ניתן להשיג הזדהות מלאה גם בשכבות עבות.
בפועל, נוצרת עוצמת אור גבוהה יותר ברמת החומר, וצפיפות האנרגיה נשארת קבועה לאורך כל שכבות הדיו – לא רק במיקרומטרים הראשונים.
וזה תורם ישירות לשיפור היעילות והתפוקה. בהדפסה בשימוש בשכבות דיו עבות, הזדהות מלאה מהתחתון לעליון מפחיתה בעיות של הידבקות בין השכבות ובעיות אחרות שנוצרות לאחר ההדפסה. ניתן לעבוד מהר יותר, בלי להתמודד עם בעיות של התקשות השכבה העליונה, וכך להפחית את כמות החומר הבלתי מעובד.
נורות גליום הלידיום גם פועלות בטמפרטורה נמוכה יותר ממערכות הכספית בלחץ גבוה, מה שעוזר לשמור על יציבות האנרגיה – בעיקר בחומרים רגישים לחום.
אם אתם בוחרים נורות אלו, יש להתאים את ספקטרום האור לחומרי ההזדהות של הדיו: 365 ננומטר להזדהות עם החומר בשכבה העליונה, 385–405 ננומטר להזדהות עם החומר בשכבות התחתונות. יש לוודא שגאומטריית המחזיר והציפוי הדיכרואיקי על המארז מתאימים להגדרות שלכם, כדי שלא יהיה חוסר באנרגיה.
יש לצפות שהפליטה של הנורות תפחת עם הזמן, לכן יש לתכנן את זמני ההחלפה כדי שצפיפות האנרגיה תישאר ברמה הנדרשת. חשוב גם להקפיד על ניהול האוזון ועל זרימת אוויר – אם זרימת האוויר לא מספיקה, זה יקצר את חיי הנורות ויגרום לשינויים בספקטרום האור.