רוב האנשים חושבים שמנורות UV לחיסול חיידקים צריכות להיות במחלקות סטריליות בבתי חולים. אך בעולם הטקסטיל, הן למעשה הנשק הסודי שלנו. מהרגע שהסיבים הגולמיים מגיעים למקום העיבוד, ועד הרגע שהחולצה נארזת, אנו משתמשים באור UV-C כדי לשמור על החומרים נקיים.
זו מדע פשוט: האור פוגע ב-DNA של החיידקים ומשביר אותו. בלי DNA – אין חיידקים.
פרטים טכניים על הציוד אם אתם משתמשים במסילות הובלה מהירות, אי אפשר להשתמש בכל נורה רגילה. יש צורך בהספק חשמלי גבוה. אנו בודקים את “המינון” – כמה אור פוגע בבד ולכמה זמן.
אני תמיד מדגיש את החשיבות של שימוש במנורות קוורץ באיכות גבוהה. למה? כי זכוכית זולה סופגת את קרני ה-UV. אם תשתמשו במנורות באיכות נמוכה, אתם פשוט משלמים על חשמל שלא מגיע בכלל לבד. זו בזבוז מוחלט.
איפה אנו משתמשים בהן בדרך כלל אנו ממקמים את המנורות בשלושה מקומות: ראשית, בנקודת ההכנסה של הבדים. אנו מעבירים את הבדים דרך טונלים של אור UV כדי להרוס את נבגי הפטריות לפני שהם יכולים להתפשט. שנית, באזור העיבוד הרטוב. אנו משתמשים באור UV כדי למנוע את היווצרות הקרום הביולוגי המכוער שעלול לחסום את מערכות המים. לבסוף, לפני שמכסים את הבדים בשקית פלסטיק, הבדים עוברים עוד טיפול אחד. זה נותן לנו ביטחון שהמוצר נקי לפני שהוא נשלח.
החסרונות (והסכנות) העניין הוא שאור UV-C הוא חומר מסוכן. הוא יכול לפגוע בעור ובעיניים. אי אפשר פשוט לחבר את המנורות ולקוות לטוב.
אנו משתמשים במערכות בקרה ובחיישני PIR. אם עובד פותח דלת, החשמל נקטע מיד. אין חריגים.
יש צורך גם להיות זהירים עם הבד עצמו. אור UV בעוצמה גבוהה יכול לפגוע בבד. אם תשאירו בד מסוג פוליאסטר תחת האור לזמן ארוך, הוא עלול להפוך לצהוב או שהסיבים שלו ייחלשו. זו בעיה שצריך לפתור. רוצים שהחיידקים ימותו, אך לא רוצים לפגוע בבד. אם תטעו בזמן, תהפכו את הבגדים לפסולת.